מקורות וקבלן המשנה מטעמה יפצו בעלי זכות בקרקע בגין נזקיהם

חקלאים אשר עיבדו קרקע חקלאית באדמות הכפר חראס הגישו תביעה כנגד מקורות וקבלן המשנה מטעמה אשר הטמינו קו יניקה אשר עבר בין היתר באדמותיהם.summer-sun-sunshine-cereals-65648

ביום 12.02.2009 חתם הממונה על ענייני המים במינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון על צו להטמנת קו יניקה, העובר, בין היתר, באדמות הכפר חראס שבשומרון. בצו נקבע, כי בתום ביצוע העבודה ישיב המבצע את מצב פני הקרקע לקדמותו, וכי בעלי המקרקעין או המחזיקים בהם יהיו רשאים לדרוש פיצוי בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה מביצוע העבודה .

חודשים אחדים לאחר חתימת הצו שלחה מקורות הודעה למי מן התובעים, בה נאמר כי לצורך ביצוע הקו יהיה עליה לחצות את השטח החקלאי המעובד על ידם, ובאם יגרמו נזקים כתוצאה מהעבודה הם יפוצו לפי הערכה מוסכמת שתתבצע באמצעות שמאי מוסכם.

התובעים טענו בתביעתם המקורית כי נגרמו להם נזקים שונים בשל העבודות אותם ביצעה מקורות ו/או מי מטעמה.

מקורות טענה בהגנתה, כי עם סיום הנחת קו היניקה הושב המצב לקדמותו, למעט ליקויים אחדים עליהם עמד המומחה מטעמה, בגינם היא הביעה נכונות לפצות מי מבין התובעים שיוכיח זכות במקרקעין. נוסף מקורות גם שלחה הודעה לצד שלישי לקבלן המשנה, שלפי החוזה עמה התחייב להשיב את המצב לקדמותו עם סיום העבודה, ולשפותה על כל פיצוי שיהא עליה לשלם לצד שלישי.

קבלן המשנה הכיר בחובתו לשפות את מקורות, אלא שטען כי אין לחייבו בשיפוי בכל הנוגע לעבודת תיקון שהוא יכול היה לעשות מיד לאחר שהשלים את עבודתו, ומקורות מנעה זאת ממנו.

בפסק דינו של בית המשפט קמא (שלום נצרת), ציין בית המשפט כי הזכות לתבוע פיצויים על נזק שנגרם למקרקעין נתונה לא רק לבעליהם, כי אם גם למי שמחזיק בהם. המקרקעין בהם עסקינן לא הוסדרו, ולכן אין ביחס אליהם רישום ראוי. על זיקתם של התובעים למקרקעין, זיקה המזכה אותם בזכות לתבוע את מי שהזיק למקרקעין, למד בית משפט קמא מתוך שורה של ראיות, המצביעה לכל הפחות על החזקתם במקרקעין: רישומי מס הרכוש, המהווים ראשית ראיה להחזקה במקרקעין; עדויותיהם של התובעים, שהעידו על החזקתם בקרקע ועיבודה; הודעה שנתנה מקורות לחקלאים עובר לביצוע העבודה; ומשא ומתן שניהלה עמם מקורות אחרי שהעבודה הושלמה. מכל אלה נלמדה, כאמור, זיקתם של התובעים לקרקע, ומכאן זכותם לתבוע פיצוי על נזק שנגרם לקרקע כתוצאה מעבודת הנחת קו היניקה.

עוד קבע בית משפט קמא כי נגרם לקרקע נזק בגין העבודות שביצעה מקורות, ואף קבע את הפיצויים המגיעים לתובעים בגין נזק זה. אגב כך נדחתה הטענה, לפיה התובעים לא הקטינו את נזקיהם, בכך שלא איפשרו לקבלן המשנה לבצע את תיקון הנזק, שכן מקורות הציגה בפניהם מצג לפיו אין היא מעוניינת לתקן את הנזק, כי אם לפצותם בכסף.

יתרה מכך, קיבל בית משפט קמא את מרבית רכיביה של ההודעה לצד שלישי ששלחה מקורות לקבלן המשנה, וחייבה אותו בשיפוי בהתאם.

על פסק הדין של בית משפט השלום ערערו מקורות, קבלן המשנה והתובעים.

לטענת מקורות, טעה בית משפט קמא שכן התובעים לא הוכיחו זכות בקרקע, שהרי אין הם רשומים כבעליה. נוסף על כך טענה מקורות כי היא עשויה להיחשף בעתיד לתביעת פיצוים מאת חקלאים נוספים שיטענו לזכות בקרקע.

בפסק דינו (ע"א 28809-11-15 המחוזי נצרת) קבע בית המשפט כי באשר לטענה שהתובעים לא הוכיחו בעלות בקרקע- הזכות זכות לתבוע פיצוי מן המזיק עומדת לא רק לבעלי הקרקע, כי אם למי שמחזיק בה.

כמו כן, קבע בית המשפט כי לשאלת הוכחת הזכות בקרקע, בית המשפט קמא נתן תשובה חיובית, כשהוא נסמך על עדויותיהם אודות הזיקה לקרקע, ההיכרות עמה ועיבודה, עדויות אותן הוא מצא מהימנוֹת; על פנייתה של מקורות למרביתם טרם ביצוע העבודה, ועל המשא ומתן שניהלה עמם לאחר השלמת העבודה, ללמדך כי גם היא סברה כי הינם בעלי זכות בקרקע. כל אלה, ועל רקע העובדה כי המדובר על מקרקעין שלא הוסדרו, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי התובעים הוכיחו את החזקתם בקרקע, ועומדת להם זכות לתבוע מכוח חזקתם. ממצאים אלו, הנסמכים, בין היתר, על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים, הם בבחינת ממצאים שבעובדה, שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהם. על כן, משנמצא כי התובעים החזיקו בקרקע ועיבדו אותה, זכות עומדת להם לתבוע את הנזק שגרמה לה העבודה.

באשר לחשש של מקורות מפני תביעה עתידית, קבע בית המשפט כי כיוון שבעלי זכויות אחרים יוכלו לתבוע את מי שקיבלו את הפיצוי בתובענה הנוכחית, ככל שלא קיבלו את הפיצוי כדין, הרי שאין ממש בחשש זה. בעניין זה ציין בית המשפט כי בין לבין חלפה לה תקופת ההתיישנות, כך שהחשש שמעלה מקורות היה לערטילאי לחלוטין.

באשר לשאלת הנזק, קבע בית המשפט כי בכל הנוגע לפגיעה בטראסות, הוא מאמץ את קביעת בית משפט קמא אשר העמיד את הפיצויים על 225 ש"ח למ' (כאשר התובעים טענו ל-250 ש"ח למ' ואילו מקורות טענה ל-200 ש"ח למ').

בכל הנוגע לנזקים הנוגעים לפינוי בולדרים אשר נערמו בקרקע והצורך לפנותם, וכן לנזקים הנובעים מן הצורך במילוי אדמה מחדש אשר הוצאה על ידי מקורות, קבע בית משפט כי בית משפט קמא טעה כאשר מצא ללכת בדרך הביניים בין שתי חוות הדעת של הצדדים, ופסק לתובעים פיצויים בשיעור של 80% מן השווי שטענו לו התובעים בקשר עם הבולדרים, ומחצית משיעור הפיצויים אותו אמד המומחה מטעמם בקשר עם מילוי האדמה מחדש.

בעניין זה ציין בית המשפט, כי לאחר שניתן פסק הדין של בית משפט קמא, התברר כי מנגנון שכרם של המומחים מטעם התובעים נקבע באחוזים מתוצאת פסק הדין. עובדה זו, שלא היתה בפניו של בית המשפט קמא כי אם הובאה בהליך שלפנינו, עשויה להיות בעלת השלכה בהערכת דעתם של המומחים מטעם התובעים. מנגנון שכר שכזה למומחים מעורר קושי אינהרנטי, העשוי להפחית ממשקלה הראיתי של חוות הדעת באופן משמעותי. עובדה זו לא הובאה, כאמור, לידיעתו של בית משפט קמא, ואם היתה מובאת, אפשר ודעתו היתה שונה ביחס לממצאי חוות הדעת מטעם החקלאים.

מכל מקום, קבע בית המשפט כי לא בכך ראה שגגה אצל בית משפט קמא, אלא השגגה נעוצה בשתיים: ראשית, העמדת הפיצויים על שיעור של 80% מן הסכום שהציע המומחה מטעם החקלאים לא זכתה להנמקה משכנעת. שנית, ואולי חשוב מכך, כאשר במחלוקת בעניין שבמומחיות עסקינן, וכאשר בין חוות הדעת מטעם בעלי הדין נפער פער כה משמעותי, ראוי היה למנות מומחה מטעם בית המשפט, כי יתן את דעתו לפיצויים המגיעים לחקלאים. בית המשפט ציין, כי מקורות ביקשה מינוי של מומחה מטעם בית המשפט, אך בית המשפט קמא סירב לכך, מהטעם כי הדבר יסרבל את ניהול התיק ויעכב את סיומו, אלא שהטעמה זו אינה עשויה לסייע, מקום שנפער פער משמעותי בין דיעותיהם של המומחים, שבידי בית המשפט קמא אין כל כלי לגשר עליו.

לפיכך, קבע בית המשפט כי יש להשיב את הדיון לבית המשפט קמא, על מנת שימנה מומחה מטעמו, שיחווה דעתו לפיצויים המגיעים בגין פינוי הבולדרים, כמו גם מילוי האדמה מחדש.

באשר לנזק הנוגע לעצי הזית שנעקרו, העמיד המומחה מטעם התובעים את שוויו של כל עץ שנעקר בסך 2,000 ₪. המומחה מטעם מקורות העריך את שוויו של כל עץ ב-500 ₪. בכל הנוגע לגילם של העצים ביכר בית המשפט קמא את עמדת התובעים' משום שמצא סתירה בחוות הדעת של המומחה מטעם מקורות, ומשום שמקורות בחרה שלא לתעד את עקירתם, דבר שלשיטתו צריך היה לעשות. לצד הקביעה כי המדובר בעצים עתיקים אמד בית המשפט קמא את שוויו של כל עץ שנעקר כעץ שיימכר לנוי, משמע בשווי של 2,000 ₪ לעץ.

בית המשפט לא קיבל את קביעותיו אלו של בית המשפט קמא משום שלא יכול היה לראות את הסתירה שהפנה אליה בית המשפט קמא בחוות דעתו של המומחה מטעם מקורות, ומשום שלא קיבל את הטעם לפיו מקורות לא תיעדה את העצים עובר לביצוע העבודה, אינה משכנעת, משום שניתן היה לדרוש באותה מידה שהתובעים יתעדו את העצים בטרם החלה העבודה. בית המשפט לא סבר כי יש לבוא חשבון דווקא עם מקורות, ולהסיק מכך מסקנה ראייתית נגדה.

מכל מקום, לא יכול היה בית המשפט לראות מדוע מצא בית המשפט קמא לאמוד את שווים כעצי נוי ולא עצים ליצור שמן זית, שכן לכל אורך ההתדיינות טענו התובעים, כי עצי הזית שימשו אותם לייצור שמן ומכירתו. הואיל וכך, קבע בית המשפט כי את שווים של עצי הזית שנעקרו יש לאמוד על בסיס היותם עצים המשמשים לייצור זית, ולא כעצי נוי. כאשר יחזור העניין לפתחו, יהא, על בית המשפט קמא לקבוע את הפיצויים בגין עקירת עצי הזית, כאשר בבסיס החשבון עומדת ההנחה, כי אלו שימשו לייצור שמן.

באשר לנזקים הנובעים מהשבתת המפעל אשר מנהל אחד התובעים בסמוך לקרקע נשוא התביעה, קבע בית משפט קמא כי בעל המפעל נמנע מלהציג דו"חות כספיים באשר לחודשים שבמחלוקת, והתרשם כי הירידה בהכנסותיו בשנת 2010 נבעה מסיבות נוספות. עוד קבע בית המשפט קמא, כי אין בכל הראיות שהוגשו כדי להצביע על התקופה המדויקת שבמהלכה הושבת המפעל ועל גובה  ההפסד שנגרם. חרף כל הדברים הללו קבע בית המשפט קמא, כי המפעל שבת משך חודש וחצי, וכי מידי יום עבודה הוא ספג הפסד של 1,000 ₪. על יסוד קביעה זו הוא פסק לבעל המפעל פיצויים.

בית המשפט דנן קבע כי אינו יכול לקבל את קביעותיו של בית המשפט קמא בראש נזק זה, כי כאשר לפי טבעו ואופיו של הנזק יש בידי הניזוק להביא נתונים מדויקים, שומה עליו לעשות כן, ומשנכשל בכך, לא ייפסק לטובתו פיצוי. בידי בעל המפעל היה להביא ראיות כדבעי לבית המשפט קמא, הן ביחס למשך תקופת ההשבתה (ואת הדבר ניתן להוכיח במסמכים, כמו גם בשאר עדויות שלא הובאו), והן ביחס לשיעור ההפסד היומי (על ידי הצגת ספרי חשבונות מתאימים). משלא עשה כך, היה על בית המשפט קמא לדחות את התביעה בגין נזק זה.

מכל מקום, כיוון שמקורות הכירה בכך שהמפעל הושבת משך ששה ימים, ונכונה היתה לפצות את בעל המפעל בסך של 800 ₪ לכל יום של השבתה, ראוי לפסוק לבעל המפעל פיצויים בסך של 4,800 ₪.

באשר להודעה לצדדים שלישיים כנגד קבלן המשנה, קבע בית המשפט כי אינו מתערב בקביעה המחייבת את קבלן המשנה בשיפוי מקורות בפיצויים שהיא חבה בקשר עם פינוי הבולדרים והמילוי מחדש של האדמה. בקביעה זו, המעוגנת בהכרתו של קבלן המשנה באחריותו בכתב הגנתו, אין כל מקום להתערבות בית המשפט.

באשר להחלטתו של בית משפט קמא לפטור את קבלן המשנה מהאחריות לשיקום הטרסות, כיוון שהיתה זו מקורות שביקשה ממנו שלא לתקנן, סבר בית המשפט כי יש מקום להתערבות, משום שהתחייבותו של קבלן המשנה להשיב את המצב לקדמותו חלה גם בכל הנוגע לשיקום הטרסות, שהרי אלו נפגעו כתוצאה מעבודתו. עוד קבע בית משפט בעניין זה, שהיות שלאחר השלמת העבודה מנעה מקורות מקבלן המשנה לתקן את הטרסות, כשהיא מטעימה כי היא מבקשת לפצותם על הנזק בכסף הרי שיש לחייב את קבלן המשנה בעלות שיקום הטרסות אך לא בסכום שבו חוייבה מקורות, שכן אילו ניתן בידי קבלן המשנה לתקן את הצריך תיקון בטרסות, הוא יכול היה לעשות כן בשעתו, ובעלות נמוכה, הנובעת מעצם היותו בשטח, עם הכלים וכוח האדם שעמדו לרשותו אותה עת, על כל המשתמע מכך. את אומדנה של עלות התיקון על ידי קבלן המשנה עצמו ראוי לעשות על ידי מומחה שימנה בית המשפט, לאחר שהעניין ישוב לפתחו כאמור מעלה, ובסכום זה בלבד יש לחייבו כלפי מקורות.

בית המשפט דחה את ערעורו של קבלן המשנה אודות חיובו לשפות את מקורות בגין הפיצויים שבהם היא חויבה לשלם בגין השבתת המפעל' שכן לפי לשונה חלה תניית השיפוי גם על רכיב זה, שהרי קבלן המשנה התחייב לשפות את מקורות על כל תביעה ודרישה בקשר עם העבודה. עוד קבע בית המשפט כי גם לפי תכליתה של תניית השיפוי יש לפרשה כך שתחייב את קבלן המשנה בשיפוי בגין ראש נזק זה, שכן קבלן המשנה ידע, ואם לא ידע ודאי צריך היה לדעת כאשר בחן את השטח לקראת ביצוע העבודה, כי עבודתו עשויה להשבית את המפעל. ואם כך הוא, אזי היה בידו ליטול רכיב זה בחשבון בעת שנקבעה התמורה לעבודתו. ולבד מכל אלה, חיובו של קבלן המשנה בשיפוי בגין השבתת המפעל עשויה להמריצו לסיים את העבודה ביעילות ובזמן הקצר ביותר, על מנת להימנע משיפוי על השבתת המפעל לאורך זמן העולה על הדרוש.

סיכום של דבר, קבע בית המשפט כי הוא מבטל את קביעותיו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לעלות פינוי הבולדרים, עלות מילוי אדמה מחדש, ואמדן שווי העצים כעצי נוי, כי הוא מעמיד את הפיצוי על השבתת המפעל על סך 4,800 ₪, וכי הוא מחזיר את העניין לבית המשפט קמא, שימנה מומחה מטעמו ויכריע באלו: עלות פינוי הבולדרים; עלות מילוי אדמה מחדש; אמדן שוויָם של עצי הזית כשהם משמשים לייצור שמן; ועלות התיקון העצמית של הטרסות על ידי קבלן המשנה.

בכל הנוגע להודעה לצד שלישי, קבלן המשנה חוייב בשיפויה של מקורות בכל אשר תחויב כלפי החקלאים, לבד מתיקון הטרסות, שם יחויב קבלן המשנה רק בגובה עלות התיקון העצמית.

עוד קבע בית המשפט, כי בית המשפט קמא ישוב ויקבע את הוצאות המשפט, לפי הממצאים אליהם יגיע לאחר השלמת מלאכתו.

בית המשפט לא פסק הוצאות בהליך הערעור.

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המשרד אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.