חברת קבלן תפצה עובד שנפגע בידו

עובד במפעל לשחיטת עופות הגיש תביעה כנגד חברת קבלן לשירותי אחזקה אשר היתה המעביד שלו,  כנגד חברת הביטוח של המעביד וכנגד החברה אשר החזיקה והפעילה מפעל לשחיטת עופות במקום התאונה, וזאת בגין פציעה שנגרמה לידו בשעת העבודה.injury-903342_1920

לטענת התובע, במועד התאונה  עובדי המעביד  וביניהם התובע , עסקו  בהרמת וייצוב  מכונה הכוללת  מיכל גדול  מנירוסטה. לשם כך, העובדים נעזרו בהרמת המיכל באמצעות מתקן הרמה מכאני (ג’ק). שעה שהמיכל הורם באמצעות הג’ק כדי להשעינו על עמודי תמיכה מיוחדים, הג’ק כשל או החליק  והמיכל נפל ופגע בתובע שהיה בקרבת מקום.

בעקבות התאונה התובע הובהל לביה”ח סורוקה שם נבדק ואובחן כסובל מחתך בכף היד השמאלית עם פגיעה בגידים המכופפים של אצבעות 3-5, בעצבים הדיגטלים של אצבעות 3 ו-4 והעצב הדיגיטלי אולנרי של אצבע מס’ 5. התובע עבר ניתוח, והמשיך במעקב רפואי.

המל”ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. התובע נבדק בפני ועדה רפואית שליד המל”ל אשר סיכמה וקבעה כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 34.68% בגין הפגיעה  באצבעות 3-5 בכף היד השמאלית החל מיום 1.1.10 , כן המליצה על הפעלת תקנה 15 במלואה, ולבסוף העמידה את נכותו הכוללת על 53%.

המוסד לביטוח לאומי (המל”ל) הצטרף לתביעת התובע בדרישתו לשיפוי מאת הנתבעים.

התובע והנתבעות הגישו חו”ד רפואיות מטעמם, ומפאת הפער מינה בית המשפט מומחה מטעם ביהמ”ש. לאחר שהמומחה עיין בכל התיעוד הרפואי ובדק את התובע, מצא כי התובע סובל בעקבות התאונה מהנכויות הרפואיות שלהלן: 5%  בגין קשיון נח של אצבע 3 ביד שמאל, 5% בגין קשיון נח של אצבע  4 ביד שמאל, 8% בגין קשיון לא נח של אצבע 5 ביד שמאל, 10% בגין פגיעה חלקית קלה של העצבוב המדיאני, 5% בגין  פגיעה חלקית קלה בעצב האולנרי. כן קבע נכות רפואית משוקללת בשיעור 29.5% לצמיתות.

במהלך הדיונים בית המשפט נתן לצדדים הצעה לסיום ההליך, אך הדבר לא הביא את הצדדים להבנות, ומשכך נוהלו  הליכי הוכחות.

בית המשפט קבע בפסק דינו (ת.א. 565-03-12 השלום עכו) כי הוא דוחה את טענת הנתבעים לפיה אין לקבל את התביעה בהיות עדותו של התובע עדות יחידה, שכן קיימות ראיות למכביר המחזקות ותומכות בגרסתו של התובע.  יתרה מכך, מסקירת כלל הראיות הרושם המתקבל הוא שבפועל הנתבעים כולם  לא חלקו לעניין גרעין התאונה כפי שתואר ע”י התובע. זאת ועוד, אף קיימת הודאה גם אם מכללא מצד הנתבעים כולם לאירוע התאונה, ודי בכך כדי לספק את התשתית הדרושה ולעמוד בחובת ההנמקה המוגברת הקבועה במסגרת החוק לעדות בעל דין יחידה.

בית המשפט גם דחה את טענת הנתבעים לפיה התובע לא הביא עדים לאירוע, והכוונה לשני עובדים נוספים שנכחו בזמן אירוע התאונה, שכן בשעה שמשתמע מטיעוני וראיות הנתבעים כי הינם מודים באירוע כפי שתואר בתצהיר ובעדות התובע, הרי שאין השלכה למחדל  זה. בעניין זה ציין בית המשפט כי הנתבעים התעלמו מהעובדה שהמעביד, שהינו בעל דין והיה עד לקרות התאונה, לא טרח להעיד. הם גם התעלמו מהעובדה שזהות העובדים ידועה להם, והיה באפשרותם, בדיוק כפי התובע, להביא עדים אלה מטעמם, דבר שמקהה עד מאוד ממחדלו של האחרון.

בית המשפט השתכנע כי מהראיות שהוצגו והעדים שהעידו הצטיירה תמונה בהירה לעניין נסיבות התאונה. לפיכך קבע כי התובע צלח את הנטלים העומדים בדרכו והוכיח כדבעי את העובדות הדרושות להקמת עילתו.

באשר לשאלת הבעלות על הג’ק, קבע בית המשפט כי בידי המפעל היתה הראיה הטובה ביותר, שהינה עדות המחסנאי ורישומיו, שבכוחה לחזק את עמדתה ולהפריך את זו של המעביד לפיה הג’ק לא היה בבעלותו. למרות חשיבותה של ראיה זו, המפעל בחר משיקוליו שלא להציגה, מחדל המהווה תימוכין לעמדת המעביד ולעדויותיהם של התובע והעדים לעניין הגורם שספק את הג’ק.

בית המשפט הוסיף וקבע כי מהראיות שהובאו בפניו, ניתן לקבוע ברמת ההסתברות הדרושה, כי המעביד קבל את הג’ק  מאת המפעל, וכי האחרון היה הבעלים והמחזיק בג’ק ששמש את התובע ואחרים בעבודתם.

באשר לשאלה האם הג’ק הינו מכונת הרמה הטעונה בדיקה תקופתית והפעלתה אפשרית ע”י ממונה לדבר שהודרך כיאות, קבע בית המשפט כי הג’ק בו עסקינן הינו מכונת הרמה הטעונה בדיקה תקופתית והיה בבעלותו של המפעל. עפ”י דין, לא תופעל מכונת הרמה אלא בידי אדם שמונה למטרה זו, בין היתר,  ע”י תופס המפעל או בעליה של המכונה והודרך כיאות  בידי אחר שהינו בעל ניסיון של שנה לפחות בהפעלה בטוחה של מכונת ההרמה. הוראות שלא קוימו ע”י המפעל.

עוד קבע בית המשפט כי המפעל כמעט ולא גילה מעורבות שהיא בתהליך העבודה של הרכבת המתקן והמיכל, למרות שעסקינן בעבודה במפעל ובפרויקט חדש. גם הוכח, כי אחראי וממונה הבטיחות מטעמו של המפעל אף לא עודכנו מראש, ומכאן לא ניתנה כל הדרכה למעביד ועובדיו וגם לא הוכנה תוכנית לעניין ביצוע העבודה בבטחה. המעורבות היחידה מצידו של המפעל באה לידי ביטוי בהוראה כללית למעביד לביצועה של העבודה, ותו לאו.

בית המשפט קבע כי עדויות הצדדים שללו אחד התרחישים העיקרים של קריסת הג’ק תחת העומס, והותירו את האפשרות החלופית היחידה  להחלקת הג’ק , כזו המסתברת ואשר גרמה לקרות התאונה.

זאת ועוד, קבע בית המשפט כי המפעל חב בחובות זהירות כלפי התובע, משום שהינו הבעלים או המחזיק במפעל בו התרחשה התאונה וגם מהטעם שהוא מזמין העבודה. כמו כן, אין חולק אודות חובתו של המפעל למנות ממונה בטיחות, והראיה שבפועל הוא מינתה אחראי על וגם ממונה על הבטיחות. בפועל וכפי העובדות שהוכחו, המפעל לא קיים את ההוראות הנדרשות כאשר המפעל או מי ממנהליו אף לא טרחו להודיע למונה אודות הכוונה לביצוע העבודה, ומכאן לא נקבעו ולא הונהגו סדרי בטיחות מיוחדים, לא הוכנה תוכנית בטיחות מיוחדת, וממילא גם מי מטעמו של המפעל לא וודא אחר קיומם של כללי בטיחות כלשהם או שימוש  בכלי עבודה מתאימים, בשיטות עבודה בטוחות ובציוד הגנה אישי. במקרה זה המפעל התעלם כליל מחובות חקוקות שלו קיים אחריהן, סביר להניח כי הסיכון לו נחשף התובע ואשר התממש, היה מוסר כליל או לכל הפחות  מצטמצם עד מאוד.

יתרה מכך, קבע בית המשפט כי הן המעביד וגם המפעללא טרחו להדריך את התובע גם לא להעמידו על הסיכונים הרבים הכרוכים בהתקנת המכונה ובשיטת העבודה שנבחרה ע”י המעביד. לא הייתה כל הדרכה לפני תחילת העבודה, לא במהלכה  ולא ניתנו הנחיות כלשהן שמטרתן לצמצם את הסיכון. המפעל והמעביד הסתפקו במתן הוראה גורפת  לביצוע העבודה תוך התעלמות מהסיכונים ומבלי שטרחו לבחון אפשרויות אחרות או שימוש באמצעי בטיחות שעשויים לצמצם את הסיכון שבעבודה זו. הפרתן של הוראות אלו ע”י הנתבעים גרמה או לכל הפחות תרמה משמעותית להתרחשות התאונה.

בנוסף, קבע בית המשפט כי אחריותו של המעביד במקרה זה באה לידי ביטוי גם בבחירתו הרשלנית בשיטת עבודה מסוכנת. גם ללא פיקוח והדרכה מצידו של המפעל מצופה ממעביד מנוסה, כפי ענייננו, להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להשתמש באמצעי זהירות וציוד מתאים בהתחשב בעבודה ובסיכונים הכרוכים בביצועה. במקרה זה המעביד הסתפק במתן ההוראה לביצוע העבודה, הוא גם  שבחר בשיטת העבודה והרמת המיכל באמצעות הג’ק  מבלי שטרח לנקוט באמצעי זהירות כלשהם שהינם פשוטים, כמעט ללא עלויות וזמינים כמו למשל הצבת קורות עץ או פלדה מתחת למיכל המוגבה.

לעניין הקשר הסיבתי קבע בית המשפט כי ברור וחד הוא שהפרת הנתבעים לחובות חקוקות, התעלמותם מחובת הפיקוח וההדרכה, התעלמותם מהסיכונים שבתהליך העבודה והבחירה בשיטת עבודה מסוכנת ללא נקיטה באף אמצעי זהירות כמי שמצופה מכל מחזיק במקום או מעביד סבירים, היו שהביאו להתרחשות התאונה ולנזקיו של התובע.

בית המשפט גם קבע כי בענייננו המפעל לא נהנה מהחריג לפי סעיף  15 לפקודת הנזיקין, המקנה חסינות למי שמסר את העבודה לקבלן עצמאי שכן המפעל לא קיים ואף התעלם ממספר הוראות וחובות חקוקות.

לעניין סוגיית האשם התורם, קבע בית המשפט כי התובע במקרה זה שהיה עובד חדש שעה להוראות ולהנחיות, קיים אחר שיטת העבודה שנבחרה ע”י המעביד ולא היה מעורב בקביעת תהליך העבודה, הציוד או אמצעי הבטיחות. התובע לא הפעיל אף שיקול דעת וקיים אחר עבודתו כפי שהוכתבה ע”י הממונים עליו. במקרה זה  אין ליחס לתובע אשם כלשהו משלא תרם באופן כלשהו ליצירת או הגברת הסיכון שהתממש גם לא לקרות התאונה.

לעניין חלוקת האחריות, קבע בית המשפט כי הנתבעים (המפעל והמעביד) חבים כלפי התובע ביחד ולחוד בהיותם מעוולים השותפים למעשי נזיקין אחד שהסב נזק לתובע שאינו ניתן לחלוקה. עוד קבע בית המשפט כי הן הצדק, מידת האחריות ומבחן האשמה ההדדית מלמדים כולם כי במקרה זה מעורבותו של המעביד כבדה ועיקרית יותר מאשר המפעל. לאור זאת קבע בית המשפט כי חלוקת האחריות הנכונה בנסיבות מצדיקה יחוס  אשם בשיעור 60% למעביד, ולמפעל היתרה בשיעור 40%.

באשר לטענת המפעל כי חבותו חוסה בביטוח של המעביד, קבע בית המשפט כי דין טענה זו להידחות.

באשר לסוגיית הנזק, קבע בית המשפט כי נכון  וצודק להעריך את הגריעה שחלה בכושרו של התובע לעבוד בעקבות התאונה והשלכותיה בשיעור 40%.

באשר להפסדי שכר בעבר, פסק בית המשפט סך של  410,561 ₪. באשר להפסדי שכר לעתיד, פסק בית המשפט סך של 1,044,000 ₪. באשר להפסד פנסיה, פסק בית המשפט סך של 162,230 ₪. באשר להוצאות ושכר, פסק בית המשפט על דרך האומדן סך של  20,000 ₪. באשר לכאב וסבל, פסק בית המשפט סך של 175,000 ₪. סה”כ נזקי התובע הועמדו על סך של 1,811,791 ₪.

באשר לתביעת המל”ל, קבע בית המשפט כי לאחר ניכויי המל”ל יש לפסוק לתובע סך של 400,791 ₪ לפי החלוקה בין הנתבעים

עוד קבע בית המשפט כי המפעל גם חייב לפצות את התובע לחוד ובסכום נוסף בסך 20,863 ₪  להשלמת  הפיצוי בשיעור 25% מחלקו, ולמל”ל את היתרה בשיעור 75% בסך  543,537 ₪.

בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעים ישאו בתשלום שכ”ט לתובעים בשיעור 20% והמע”מ הנגזרים מחלקם בפיצויי, וכן לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 12,000 ₪.

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המשרד אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.