“קרנית” תפצה אדם שנפגע בתאונת פגע וברח

תובע אשר לטענתו נפגע  בתאונת “פגע וברח” מרכב אשר העיף אותו לעבר עמוד חשמל שהיה בקצה המדרכה, ובגין כך נגרמו לתובע נזקי גוף בצווארו, בגבו ובברכיו, הגיש תביעה כנגד “קרנית” לפיצוי בגין נזקיו.14691683896_1d3fdf224a_b

לטענת התובע, עובר אורח בשם מר פדידה ז”ל  עזר לתובע להתרומם, והוא פונה וטופל בביה”ח וולפסון.

עוד טען התובע, כי האירוע הינו תאונת דרכים לפי הגדרתו בחוק, שכן משפגע רכב בתובע, ולתובע אין מענה באשר לנזקיו, על קרנית לשאת בנזקיו.

כמו כן, טען התובע כי יש לתת אמון מלא בגרסתו שכן אין לראותו כבודה את התאונה מליבו, וזאת מאחר כי לא סביר שאדם הרוצה לסחוט כספים, יפנה ישירות למשטרה לאחר קרות האירוע. זאת ועוד, עדותו של מר פדידה ז”ל, אע”פ שנפטר ולא עלה לדוכן העדים, יש בה בכדי לתמוך בגרסתו של התובע. הנתבעת לא זימנה לדוכן העדים את החוקרים מטעמה, לא את חוקרו של מר פדידה ז”ל, ולא את מי שחקר את התובע. מר פדידה ז”ל אמר בחקירתו שאינו מכיר את התובע, זולת ההיכרות מיום התאונה, מכאן שהוא עד אובייקטיבי. מר פדידה ז”ל תיאר לפרטי פרטים את האירוע בדומה למה שתיאר התובע, בכלל זה כתיבת מספר הטלפון, תיאור האירוע, תיאור הרכב.

בנוסף, טען התובע כי בשל מהותו של החוק כחוק הנותן מענה לנפגעים בהיעדר חברות ביטוח מעורבות, ומאחר ומדובר באירועים ספונטניים, בבחינת מקרי גבול, אין להחמיר בראיות, אלא להיפך יש להקל ע”מ שנפגע יקבל מענה לנזקיו.

לטענת קרנית, לא עמד התובע בנטל ההוכחה שהמדובר בתאונת דרכים. קרנית הכחישה את עצם קרות התאונה, או לחלופין בהתקיים עובדות האירוע, הללו לא מהווים תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק. לדעת קרנית, נטל הראיה בתאונות פגע ברח הוא נטל מוגבר, לפיכך על ביהמ”ש להעניק תשומת לב מיוחדת לעובדות האירוע ולהוכחתו, ובין היתר כי מפגיעתו הלכאורית של התובע ברגל לא נותר סימן חבלה, כי התובע הלך מרחק של כמה רחובות ברגל כשסביר יותר היה שיחזור לקבל סיוע מבן משפחתו או יזמין אמבולנס, כי מר פדידה ז”ל בחקירה מטעם קרנית סיפר כי לא ראה את הרכב פוגע בתובע אלא רק ראה שרכב התקרב במהירות והתובע נפל, כי עדותו של התובע הינה עדות יחיד של בעל דין, וטוב היה עושה התובע אם מחתים את מר פדידה ז”ל על תצהיר לפני פטירתו, כי ישנן סתירות מהותיות בין גרסתו של מר פדידה ז”ל לזאת של התובע, וכי התובע לא ציין את עברו הרפואי בתצהירו, אע”פ שנדרש לכך.

בית המשפט בפסק דינו (ת.א. 17793-02-14 השלום תל אביב) ציין כי תפקידה המרכזי של קרנית בהתאם לחוק הינו כי במקום בו נפגע זכאי לפיצויים לפי החוק ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת הסיבות המנויות בסעיף, קרנית אחראית לפצותו. תפקיד זה הינו תפקיד סובסידיארי, כלומר, קרנית אינה מוסיפה זכאות חדשה אלא מהווה מקור משני לפיצוי, מקום בו לא ניתן להיפרע מהמבטח.

עוד ציין בית המשפט כי עם השנים המחוקק מצא לנכון להרחיב את חבותה של קרנית, מטעמים סוציאליים. כך למשל, נקבעה זכותו של נפגע שנהג בהיתר ברכב, מבלי שידע שאינו מבוטח כדין לתבוע פיצויים מקרנית, וכן זכותם של תלויים במי שנפגע שנהג ללא ביטוח, לתבוע פיצויים מקרנית. כמו כן, הוסיף המחוקק והרחיב את תפקידה של קרנית ואפשרות הגנתם של נפגעים, הנתקלים בחדלות פירעון של מבטח.

ניתן לראות כי הקמתה של קרנית ע”י המחוקק נועדה להגשים את מטרתו הסוציאלית של החוק ולהבטיח שלא יוותר נפגע תאונת דרכים, ללא פיצוי. בהתאם למטרות אלה הורחבה חבותה של קרנית ע”י המחוקק.

עוד קבע בית המשפט כי אכן לא הובאו לעדות בבית המשפט עדים לתאונה, כפי שקורה בתאונות רבות אחרות, למעט עדותו של התובע. אך עדות התובע בקשר לנסיבות האירוע שהיתה אמינה בעיני בית המשפט וקוהרנטית לא נסתרה. הנתבעת לא הצליחה לשלול את גרסת התובע או להראות, כי קיימת אפשרות הגיונית וסבירה יותר שהתובע נפגע בנסיבות אחרות, במיוחד כאשר גרסה זו מוצאת חיזוק בגרסה שנמסרה על ידי מר פדידה ז”ל ובתיעוד הרפואי שהוגש ובהודעה למשטרה.

עם זאת, ציין בית המשפט כי ב”כ הנתבעת הצליח להעמיד ספק אחד, והוא באשר לפגיעתו הישירה של התובע מהרכב, אולם, לדעת בית המשפט אין נפקא מינה לכך, שכן מקובל כי אין בחוק הפלת”ד דרישה לקיום מגע פיזי בין רכב לבין ניזוק. משמע, קיימת אפשרות פוטנציאלית על פיה אירוע יהא בגדר “תאונת דרכים”, גם בהעדר מגע פיזי כאמור. אין צורך שהפגיעה תהיה ישירה מכלי רכב, מספיק שקיים קשר סיבתי ממשי בין הרכב לבין הנפילה, וכי נסיעת הרכב היוותה את הסיבה הממשית לאירוע. הכלל הוא כי לא חייב להיות מגע בין כלי הרכב לבין הנפגע, ודי בכך שהתאונה תגרם כתוצאה מבהלה או להבדיל מכעס. במקרה דנן ברור שגם אם הרכב לא פגע בתובע, הרי שהוא נבהל ונפל. משכך ולאור כל האמור לעיל, המקרה דנן נכנס בגדרי “תאונת דרכים” כפי הגדרתו בחוק הפלת”ד.

כמו כן, קבע בית המשפט כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת באשר לכך שהביטוח הסטטוטורי מטעם קרנית נועד בראש ובראשונה להבטיח כי אדם שנפגע בתאונת דרכים לא יוותר ללא פיצוי, אולם ברור הדבר שמדובר באמצעי המהווה ברירת מחדל והוא חל רק במקרים של אין ברירה הקבועים בחוק, קרי, תפקידה של קרנית הוא שיורי לתפקידה של חב’ הביטוח.

כן ציין בית המשפט כי יש חובה לאדם שנפגע בתאונת דרכים, לשקוד באורח סביר למימוש האפשרות לקבל את דמי הביטוח מחברת הביטוח ואם הנהג הפוגע איננו פועל בהתאם לחובתו למסור פרטים, חלה אחריות על הנפגע לעשות כן. עם זאת כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו למסור פרטים אודות זהות הנהג הפוגע והסברו נמצא מהימן, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית.

בית המשפט קבע כי שיפוט מחמיר של ביהמ”ש את התנהלות התובע בזמן אמת בבחינת חוכמה שבדיעבד עלול לחטוא לאמת וממילא לסכל את תכליתו של החוק בכלל ושל הקמת קרנית בפרט. משכך ולאור העובדה שהתובע סיפק הסברים מספקים לעובדה שלא יכל לתת פרטים נוספים על הרכב שפגע בו, ושהסתירות בין דבריו לחקירתו של מר פדידה ז”ל מינוריות ולא משמעותיות, יש מקום לקבוע שהתובע עמד גם בתנאים דלעיל והוא זכאי לפיצוי מקרנית על פי החוק.

באשר לנזק- קבע בית המשפט את נכותו התפקודית של התובע תעמוד על שיעור של 3.9 % כפי שקבע מומחה ביהמ”ש לעניין הנכות הרפואית.

בכל הנוגע לפגיעה בהשתכרות, ציין בית המשפט כי ב”כ הנתבע טען לעניין זה, ובצדק, כי אין נתונים כלשהם להכנסה כלשהי מצדו של התובע, בהיותו אברך, ולעניין זה שולל כל פיצוי לעבר ולעתיד לתובע.

בית המשפט קבע כי משאין נתונים לפסיקת פיצוי בגין שכר לעבר, אין  סיבה לפסוק סכום כלשהו בגין ראש נזק זה. באשר לנזק לעתיד בראש נזק זה, קבע בית המשפט כי כאמור אין נתונים לגבי בסיס שכרו של התובע.  אמנם, תובע כזה נעדר מקצוע, מוצאו היחיד העשוי להיות הוא משלח יד פיזי, ובית המשפט לא יכול לשלול מציאות בה ירצה התובע לעבוד בעתיד ומה ילד יום. ייתכן כי התובע יצא לעבוד להתפרנס ממשלח ידו, ומשנקבעה לו נכות, תפגע היכולת שלו לצאת למעגל העבודה. לאור השיקולים דלעיל, יש מקום לפסוק סכום גלובאלי של 30,000 ₪ בגין פגיעה בכושר ההשתכרות של התובע. סכום זה מבטא כ-3 חודשי השתכרות שכר ממוצע במשק.

באשר לפיצוי בגין כאב וסבל, קבע בית המשפט כי בהתחשב בגילו של התובע, והעובדה שסבל שברים בצלעות וחבלות בחלקי גופו, והעובדה שנאלץ לנהל התיק עד תומו, תוך עינוי דין ונסיונות להטיל דופי ביושרו, הרי שיש לפסוק לתובע סכום של 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

באשר להוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, קבע בית המשפט כי לעניין העבר- עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש, ואין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. לעניין העתיד ציין מומחה ביהמ”ש בחוות דעתו כי יתכן שכאבי הנתבע ייאלצו שימוש בתרופות לשיכוך כאבים הכרוכים בעלויות בעתיד, ולעניין זה נפסק בפסיקה כי ביהמ”ש יכול לפסוק פיצוי גם בהיעדר קבלות. משכך בגין ראש נזק זה פסק בית המשפט לתובע סכום סביר והוגן בגין הוצאות רפואיות ונסיעה בסך של 1,800 ₪.

סופו של דבר- קבע בית המשפט כי קרנית תשלמם לתובע את הסכומים שלעיל בצירוף ריבית והצמדה כחוק. בנוסף תשלם את הוצאות המשפט  של התובע וכן שכר טרחת עו”ד בשיעור של % 15.2  מהסכומים דלעיל.

ראוי לציין, כי בית המשפט הוסיף וציין מעבר לפסק הדין, שלאור התנהלות קרנית בתיק זה ובתיקים אחרים, הוא סבור כי ע”מ שתגיע קרנית לפשרה עם תובע בשלב המקדמי של התיק, צריכים להתקיים 2 תנאים:

תנאי 1 – לקרנית אין ראיות ממשיות לסתור את ראיות התובע – קרי  היעדר  עדים שישפיעו על טענות התביעה, היעדר הוכחות לקיום מרמה, אי כניסה לשערי הפלת”ד, היעדר זכאות לפיצוי מחמת קשס”ב, היעדר נכות או נזק וכיו”ב.

תנאי 2 – “אין הצר שווה בנזק המלך” – קרי, בנוסף לכך שקרנית נעדרת ראיות היכולות לסתור את ראיות התובע, צריך שיהיה סכום הפשרה סכום ריאלי לו הסכים התובע.

לטעמו של בית המשפט, אין כל סיבה להמשך דיון בזמן שקרנית לא מתכוונת להביא ראייה חדשה או להיתמך בחוות דעת כלשהי, כאשר גם אם התביעה תתקבל אזי אין סיכוי ממשי שקבלת התובענה תהיה בסכום שמתחת לסכום הפשרה, וזאת מבלי לשלול את זכותה של קרנית לקחת סיכונים לעיתים כטקטיקה משפטית, בכפוף לתכלית החוק שהסמיך את פעולתה.

בית המשפט סבר, כי במקרים מעין אלה שנדון בפניו, אין זה הגיוני שתבקש קרנית לדחות את התביעה תוך שהיא נסמכת על “טענות בעלמא”, לדוגמת טענות בדבר תאונות קודמות ללא התייחסות ספציפית לנזק פלוני מתאונה פלונית. משהונחה בפני בית משפט גרסה הגיונית של אדם נורמטיבי מן היישוב, נתמכת בדיווח למשטרה ומסמכים רפואיים של טיפולים בסמוך לתאונה ועד אובייקטיבי שנכח בזירה וכשמדובר בנכות בשיעור נמוך והצעת בית משפט סבירה ונמוכה, וכשאין בידי הנתבעת כל הוכחות ואף בוחרת שלא להעיד את החוקרים שביצעו מטעמה חקירת המקרה, דחיית הצעת בית המשפט לא מובנת ומעלה תהיות רבות.

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המשרד אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.